התיאוריה הניאומרקסיסטית

התיאוריה הניאומרקסיסטית- התיאוריה הפוליטית כלכלית

התיאוריה הכלכלית-פוליטית מדגישה את הבעלות על אמצעי התקשורת כמשפיעה על המסרים המועברים בם. על פי תפיסה זו "בעל המאה הוא בעל הדעה" – בעלי אמצעי התקשורת קובעים את אופי המסרים,  מעבירים מסרים התואמים את האינטרסים הכלכליים והפוליטיים של הבעלים ושל הממסד הפוליטי, במטרה לשמר את הסדר הקיים. ארגוני התקשורת פועלים על פי תכתיבי שוק של היצע וביקוש ככל עסק אחר ומטרתם רווח.  בגלל השיקול הכלכלי,  המדיה מעדיפים לתת במה לשכבות החזקות באוכלוסיה והשכבות החלשות  זוכות לתת-ייצוג בתקשורת. התנהלות זו של אמצעי התקשורת  נוגדת את תפקידה של התקשורת לבקר את השלטון ואת מוקדי הכוח בחברה  והמדיה משרתים ומחזקים את המערכות הפוליטיות-כלכליות הקיימות  (שמירה על סטטוס-קוו).

לשני הממסדים, התקשורתי והכלכלי, אינטרסים דומים: שמירת הסדר החברתי והכלכלי הקיים. שינויים מרחיקי לכת במבנה המשק עלולים לפגוע בבסיסם הכלכלי של אמצעי התקשורת. משבר כלכלי חריף עלול להביא את בעליו של עיתון לידי פשיטת רגל שתגרום לסגירתו של העיתון, או להחלפת הבעלים. בדומה, עיתון המפיק רווחים מטיולים, יצדד במדיניות כלכלית שלא תפגע ברמת הצריכה של הפרט.

על פי תיאוריה זו, העוצמה הכלכלית היא הקובעת אילו קולות ודעות יישמעו באמצעי תקשורת ההמונים, ואילו קולות יורחקו לשוליים ואולי אפילו יושתקו.

על פי גרסה אחרת של התיאוריה הפוליטית-הכלכלית, אמצעי התקשורת אמורים למשוך גם קהל צרכנים, שפרסומאים ומפרסמים יוכלו לשווק לו את סחורותיהם, תכליתו של אמצעי תקשורת, עיתון או רדיו, הוא לדאוג לקידומם של המוצרים המתפרסמים בו, וזאת באמצעות תכנים שירתקו אליהם ציבור של לקוחות בכוח.

טיעונים אלה מוצאים להם סימוכין במניעים המסחריים הגלויים של העיתונות ושל תחנות השידור הפרטיות, במיוחד בארצות הברית. מדיניות השידור ותכנון לוח המשדרים כפופים כמעט לחלוטין לשיקולים כלכליים. המאבק על שיעורי הצפיה הגבוהים של תחנות הטלוויזיה, למשל מטביע חותם גלוי על תכני המשדרים. תחנת שידור פרטית, המבקשת לרתק אליה את מירב הצופים, תמאן לשדר קונצרטים של מוזיקה קלאסית ותעדיף משדרים שווים לכל נפש.

התיאוריה כלכלית-הפוליטית מציגה אפוא את אמצעי התקשורת כעסקים כלכליים לכל דבר, עסקים שהאינטרסים שלהם מכתיבים את התנהגותם ואת מסריהם. משום כך אין הם ממלאים את ייעודם החברתי הרצוי – ביקורת על השלטון הקפיטליסטי ועידוד ההמונים למרוד בו, להשתחרר מכבליו הרוחניים ולהיטיב את מצבם החומרי.