תרבות הרייטינג ופרסומות

תרבות פופולרית, רייטינג והקשר לפרסומות

הטלוויזיה מתאימה את עצמה לטעם הקהל, כדי להגיע לקהל הצופים הגדול ביותר ולכן היא נכנעת לטעם העממי, המציצני, הסנסציוני, יוצא הדופן שפונה למכנה המשותף הנמוך ביותר כדי להיות "אהוד על כולם" (ערוץ 2 הערוץ של כולם).

הטלוויזיה מעסיקה עיתונאים שנאלצים להתכופף מול דרישות הערוצים שכל רצונם הוא כמות צופים גדולה ולפגוע באתיקה העיתונאית. במהדורת החדשות מודיע הקריין על תוכנית דרמה חדשה שתשודר לאחר המהדורה בהוראת מנהלי הערוץ כדי לא להפסיד את הקהל=הרייטינג=הכסף.

ערוצי הטלוויזיה שמתחרים על הצופים נאלצים לדווח בהרחבה על רכילויות וזוטות כמו ניצחונות בספורט - כי זה מה שהצופים רוצים לראות. הזוטות מרוקנות את הפוליטיקה מתוכן, מגמדות את חיי העולם לאנקדוטות ולרכילות וממקדות את תשומת הלב באירועים חסרי משמעות פוליטית שאותם משדרים בנימה דרמטית, כדי להעניק להם משמעות. אירועים אלו מעוררים בד"כ התעניינות עצומה כי הם מחמיאים לדחפים ולרגשות הבסיסיים  ביותר של הצופים. 

הטלוויזיה מתקשה להחליט האם לשדר תכנים רציניים, שעוסקים בתרבות, פוליטיקה, כלכלה וחינוך ולהסתכן בלאבד את הצופים ומכאן גם את הכסף שמאפשר את קיומה או להיכנע לטעם הקהל ולשדר "צהוב" - בידור, הומור, רכילות וספורט שימשכו את הצופים אך ירוקנו את הטלוויזיה מתוכן משמעותי. תוכניות אוכל זו תוכנית מאוד פופולארית , שזכו למדרוג גבוה ובמיוחד בתוכניות הגמר כמו מאסטר שפ . 

ככול שהרייטנג גבוה עלות הפרסומת גבוהה יותר 

.תקשורת מסחרית: 
כלי תקשורת שעיקר הכנסתם מגיע מפרסומות שהם משדרים/מפרסמים כמו ערוצים 12, 13 14  בטלוויזיה, הרדיו האזורי, (רדיו חיפה) הערוצים היעודים  -כמו ערוץ 20 וכו'. כלי תקשורת אלו מתבססים על נתוני הרייטינג על מנת לתמחר פרסומות ולכן עיקר דאגתם היא לשדר תכנים שיניבו רייטינג גבוה על מנת לשמור על מקור ההכנסה שלהם ועל רווחים כלכליים.